בדיקה מיקרוסקופית לבדה אינה מספיקה לקבוע באופן חד-משמעי את גיל הדיו או הנייר על פני הפרש
של מספר שנים כ-8 עד 10 שנים.
הבדיקה המקירוסקופית יכולות להועיל בזיהוי מאפיינים פיזיים או שינויים מבניים, אך אינה מספקת מידע כימי מדויק לגבי התיישנות החומרים, להלן התייחסות מפורטת:

היכולת של בדיקה מיקרוסקופית

  1. זיהוי מאפיינים פיזיים:
    שימוש במיקרוסקופ אור או אלקטרונים מאפשר זיהוי פגמים, פיזור פיגמנטים, ומרקם הדיו על הנייר.
    ניתן לראות האם הדיו חדרה לנייר, אם יש שינויים בצפיפות הסיבים, ואם הנייר עבר תהליך התיישנות.
  2. השפעת הזמן על הנייר:
    עם הזמן, סיבי הנייר מתפרקים או משנים את צבעם (בהתאם לחשיפה לאור, לחות, וטמפרטורה). מיקרוסקופיה יכולה לזהות תהליכים אלו.
מגבלות המהימנות
  1. מגבלות בזיהוי גיל הדיו:
    המיקרוסקופיה אינה חושפת שינויים כימיים בדיו, שהם העיקריים שמתרחשים לאורך זמן (למשל, התנדפות רכיבים נדיפים או חמצון).
    שיטות כימיות, כמו כרומטוגרפיה, הן הכרחיות כדי להשלים את הבדיקה.
  2. השפעת גורמים חיצוניים:
    חשיפה לאור ולחות משפיעה באופן לא אחיד על נייר ודיו. ייתכן ששני מסמכים עם גילאים שונים ייראו דומים תחת מיקרוסקופ אם שניהם נשמרו בתנאים אידיאליים.
  3. דיוק בהפרש של מספר שנים בין 8-10 שנים:
    הפרש של 8 – 10 שנים נחשב גבולי מבחינת רגישות של בדיקות מיקרוסקופיות בלבד.
    בעוד שבדיקות כימיות יכולות לאשש תאריכים בצורה יחסית, המיקרוסקופיה לבדה לא מספקת תוצאה מוחלטת.

שימוש משולב של שיטות
במקרה של שני מסמכים עם הפרש של 8 שנים, מהימנות הבדיקה תשתפר אם ייעשה שימוש בשיטות נוספות:
   •   בדיקות כימיות לדיו: ניתוח VOCs או כרומטוגרפיה.
   •   בדיקות כימיות לנייר: ניתוח חומרים מסוימים שמוסיפים לנייר (כמו תהליכי הלבנה).
   •   בדיקות פורנזיות משולבות: שילוב בין מיקרוסקופיה ובדיקות כימיות מספק תמונה מלאה יותר.

סיכום
המהימנות של בדיקה מיקרוסקופית בלבד לזיהוי גיל דיו ונייר מוגבלת במיוחד כשמדובר בהפרשים של שנים. כדי להגיע לתוצאה מהימנה בהפרש של 8 שנים, יש צורך בשילוב של בדיקות כימיות ומיקרוסקופיות.

יש לך שאלות? אשמח לעזור!

הנכם מוזמנים לשלוח לי מייל, טופס פרטים או להתקשר אלי לטלפון 054-4341715

צרו איתי קשר